"רציתי להתריע בפניך": מסמכי פאוצ'י חושפים את הממצאים שהדאיגו את מפתח טכנולוגיית ה-־mRNA

"רציתי להתריע בפניך על כמה נתונים חדשים שהפקנו". כך פתח פרופ' דרו וייסמן את המייל ששלח לאנתוני פאוצ'י ב־8 בפברואר 2021, בעיצומו של מבצע החיסונים.

וייסמן היה אחד המדענים המרכזיים שפיתחו את טכנולוגיית ה-mRNA שעליה התבססו חיסוני הקורונה. ב־2023 הוא זכה, יחד עם קטלין קריקו, בפרס נובל לפיזיולוגיה או לרפואה על התגליות שאפשרו את פיתוחם.

המייל הזה הוא הראשון בסדרת התכתבויות ורשומות יומן שפרסם בסוף יולי הסנאטור ראנד פול, במסגרת חשיפת מסמכיו של פאוצ'י מתקופת הקורונה. המסמכים מראים כיצד התגלגלו הנתונים שהגיעו ממעבדתו של וייסמן אל בכירי ה-NIH, ה-FDA וה-CDC, ומה קרה כאשר התברר שהוא מתכנן להציג אותם לציבור.

"רציתי להתריע בפניך על כמה נתונים חדשים שהפקנו באמצעות חיסון ה-mRNA-LNP שלנו, המבוסס על mRNA שעבר שינוי בנוקלאוזידים", כתב וייסמן. "צירפתי גרסה עדכנית של בקשה למימון משלים, הכוללת את כל הנתונים החדשים. עבדתי עם חוקרת בתחום רפואת האם והעובר, ומצאנו שכאשר משתמשים במינון הגבוה פי מאה מזה של החיסונים הנוכחיים ומזריקים אותו לווריד, חלקיקי ה-mRNA-LNP  מגיעים לשליה ולעובר, ככפי שנמדד באמצעות תרגום ה־mRNA, וגורמים לתגובה חיסונית במי השפיר. בעכברות שאינן הרות, הרחם והשחלות קולטים את חלקיקי ה־mRNA-LNP ומתרגמים את ה־mRNA. אנחנו חוזרים על המחקרים האלה במינוני mRNA-LNP המקבילים למנת אדם ובהזרקה תוך-שרירית, וממתינים להשלמתם לפני שנפרסם את הממצאים.

שוחחתי על הממצאים האלה עם ה-FDA, עם מודרנה, עם ביונטק/פייזר, ועם DARPA, שמבצעת ניסוי קליני במינונים גבוהים יותר הניתנים לווריד. שוחחתי גם עם מרי מרוביץ' ועם מייקל פנסיירו, מנהל התוכנית שלנו בשני ניסויים קליניים בחיסוני mRNA-LNP נגד HIV. הוא ישיג עבורנו מימון משלים לחקירת הממצאים האלה".

מה בדיוק מצא וייסמן?

הוא מצא שחלקיקי ה-mRNA-LNP הגיעו לשליה ולעובר, ושהתאים שאליהם הגיעו ייצרו את החלבון שקודד בהם. במי השפיר הופיעה תגובה חיסונית. בעכברות שלא היו הרות, החלקיקים הגיעו גם לרחם ולשחלות ופעלו בתאים שם.

הניסוי נערך בהזרקה לווריד ובמינון גבוה פי מאה מזה שניתן בחיסונים, ולכן עדיין לא היה אפשר לדעת אם הדבר קורה גם לאחר חיסון רגיל. משום כך חזר וייסמן על הניסוי במינון המקביל למנת אדם ובהזרקה לשריר, והמתין לתוצאות לפני שיפרסם את הממצאים.

אבל הוא היה מודאג דיו כדי להתריע עליהם בפני פאוצ'י ולעדכן גם את ה-FDA, את מודרנה, ביונטק/פייזר, DARPA ובכירים נוספים בתוכנית החיסונים של ה-NIH, והוא אף ביקש מימון נוסף כדי להמשיך לחקור אותם.

יומיים אחר כך, ב־10 בפברואר, דיבר פאוצ'י בפומבי על חיסון נשים הרות: "אני רוצה לציין שמאז מתן אישור החירום, ובמסגרתו, כ-20 אלף נשים הרות התחסנו ללא דגלים אדומים, כפי שאנחנו אומרים, וה-CDC וה-FDA מנטרים אותן", הוא כתב (ההדגשה לא במקור, יש"ר). 

"ללא דגלים אדומים". 

את המייל שקיבל מוייסמן יומיים קודם לכן פאוצ'י לא הזכיר. הוא לא סיפר לציבור שאחד ממפתחי טכנולוגיית ה־mRNA  מצא שהחלקיקים הגיעו לשליה ולעובר ועוררו תגובה חיסונית במי השפיר. הוא גם לא סיפר שוייסמן עדיין חיכה לתוצאות הניסוי במינון המקביל למנת אדם ובהזרקה לשריר.

יתירה מכך, המספר 20 אלף שפאוצ'י נופף בו לציבור לא התייחס לנשים שהשתתפו במחקר שבחן את בטיחות החיסון בהיריון. ככל הנראה, אלו היו נשים שדיווחו באמצעות מערכת המעקב v-safe כי הן בהיריון. תוצאות ההיריון שלהן עדיין לא היו ידועות.

שלושה שבועות לאחר מכן, ב-1 במרץ, חזר וייסמן אל פאוצ'י. הפעם כבר היו בידיו תוצאות הניסוי במינון המקביל למנת אדם ובהזרקה לשריר. "מצורפים המחקרים בעכברות הרות, במינון המקביל למנת אדם ובהזרקה תוך-שרירית. אנחנו עדיין מודאגים מהנתונים ומשוחחים עם כל הגורמים המתאימים" (ההדגשה לא במקור, יש"ר).

גם לאחר שחזר על הניסוי במינון המקביל למנת אדם ובהזרקה לשריר, וייסמן עדיין היה מודאג. למייל הוא צירף דו"ח בשם ME_DW_FDA_3_1_21_.pdf. ראנד פול פרסם את ההתכתבות, אך הדו"ח עצמו אינו מופיע בין המסמכים. המייל אינו מפרט את תוצאות הניסוי, אבל רשומה שכתב פאוצ'י שבועיים לאחר מכן חושפת לפחות ממצא אחד: הזרקה תוך־שרירית של חיסון ה-mRNA הובילה לתגובה חיסונית במי השפיר של העוברים. מה היו יתר הממצאים בדו"ח, ומה בדיוק הותיר את וייסמן מודאג, עדיין איננו יודעים.

בתוך פחות משעה העביר פאוצ'י את הדו"ח לד"ר ג'ון מסקולה, מנהל מרכז המחקר לחיסונים של ה-NIH וכתב: "בוא נדון בזה".

מסקולה העביר את החומר לבכירים נוספים במרכז: "לידיעתכם. כל אחד מאיתנו צריך לעבור על החומר, ואז נדון בו".

למחרת כתבה ד"ר קארין בוק, ראש תחום החיסונים במרכז: "אין לי הערות או חששות בנוגע למחקר הזה. זה בדרך כלל מה שהייתם מצפים לראות בעכברים גם בחיסונים מסוגים אחרים, והגיוני שה־  mRN יימצא גם באתרים אחרים, לרבות השליה".

בוק לא הופתעה מכך שה־mRNA הגיע לשליה. לדבריה, זה היה "צפוי" ו"הגיוני" למצוא אותו גם שם. היא אף כתבה שהמומחים שהשתתפו בדיונים על חיסון נשים הרות ידעו שהוא עשוי להגיע לעובר, ושההנחה של וייסמן ועמיתיו שכל ה-mRNA-LNP מתפרק באזור ההזרקה הייתה "שגויה מאוד".

במילים אחרות, כאשר בכירי ה־CDC וה־NIH דנו בהמלצה לנשים הרות, הם כבר ידעו שההנחה שכל ה-mRNA-LNP מתפרק באזור ההזרקה שגויה. הם ידעו שהוא עשוי להגיע לאתרים נוספים בגוף, ובכלל זה לשליה ולעובר.

יומיים לאחר מכן, ב־4 במרץ, עדכן ה-CDC את עמוד ההסבר הרשמי שלו על חיסוני ה-mRNA. הסיפור בו היה שונה לגמרי – זה שכל המומחים שיננו לציבור במשך החודשים והשנים הבאות: החיסון, כך הסביר ה-CDC לציבור, ניתן לשריר הזרוע, ה-mRNA נכנס לתאי מערכת החיסון, מורה להם לייצר את החלבון, ואז מתפרק ומסולק.

על מה שידעו המומחים לא נכתבה מילה. לא פאוצ'י, וגם לא ה-CDC, ה-FDA או ה-NIH, מעולם לא אמרו לציבור שה-MRNA יכול להגיע לאתרים נוספים בגוף, והם בוודאי לא אמרו לנשים ההרות שהוא יכול להגיע לשליה ולעובר.

בוק ניסתה להקטין את ממצאיו של וייסמן ולהציגם כבלתי מדאיגים. לדבריה, המומחים כבר ידעו שה- mRNA עשוי להגיע לעובר, והיו מוטרדים בעיקר מ"חום שנגרם מהחיסון, במיוחד בשליש הראשון". הניסוח שלה כמעט אגבי, והיא ביטלה את החשש כמעט במשיכת כתף: "אבל הם עקפו זאת באמצעות המלצה ליטול פרצטמול לאחר החיסון".

אבל המשפט שקדם לכך במייל מפתיע וחמור. "הדיון היחיד" של המומחים עסק לדבריה ב"אפשרות שה-mRNA ישתלב בדנ"א שבגרעין התא".

כלומר, לא זו בלבד שמומחי ה-CDC וה-NIH כבר ידעו שה- mRNA עשוי להגיע לעובר, אלא שבדיונים שקדמו להמלצה לנשים הרות, הם אף שוחחו על האפשרות שהוא ישתלב בדנ"א שבגרעין התא. אך דבר מכל הדיון הזה שהתרחש מאחורי הקלעים לא הופיע בהסבר הרשמי של ה-CDC. העובדה שהאפשרות הזו קיימת ושהמומחים דנו בה לא הוצגה לנשים ההרות בזמן שעודדו אותן להתחסן.

ד"ר אמילי ארבלדינג, מנהלת החטיבה למיקרוביולוגיה ולמחלות זיהומיות ב-NIAID קיבלה את הסיכום של בוק והשיבה: "תודה קארין. אינני יודעת מה דרו וייסמן מנסה להשיג באמצעות זה. בסופו של דבר, זו החלטה של ה-FDA".

וייסמן, אחד ממפתחי הטכנולוגיה, חזר על הניסוי במינון המקביל למנת אדם, כתב שהוא עדיין מודאג מהנתונים וביקש לחקור אותם. ב-NIAID תהו "מה הוא מנסה להשיג".

אבל הסיפור לא הסתיים בכך. שבועיים לאחר מכן נודע לפאוצ'י שוייסמן ועמיתתו מתכננים להציג את הממצאים לציבור במסיבת עיתונאים. הפעם הוא כבר לא הסתפק ב"בוא נדון בזה".

ב־15 במרץ כתב פאוצ'י ביומנו: 

"קיבלתי הערב שיחה מלארי הורוביץ, שאמר כי דרו וייסמן ועמיתתו מתכננים לקיים מסיבת עיתונאים כדי לדון במחקריהם בעכברים, שהראו כי הזרקה תוך־שרירית של חיסון ה-mRNA מובילה לתגובה חיסונית במי השפיר של העוברים במודל של היריון. ה-FDA כבר קיבל ממודרנה ומפייזר את מחקרי ה-DART, העוסקים ברעילות התפתחותית ורבייתית.

לדברי אמילי, המחקרים האלה היו נקיים. ה-FDA שמע על המחקרים של וייסמן וסבור שהם אינם תקפים. גם שתי החברות סבורות שהמחקרים אינם תקפים. אבל איננו יכולים פשוט לנפנף אותם, מסיבות מובנות. גם אם יתברר שהמחקרים של וייסמן אינם תקפים, עצם העובדה שהם עומדים לקיים מסיבת עיתונאים תיצור בלגן עצום. בתקווה שנוכל להסדיר את העניין ולערוך מחקרים חוזרים שיסתרו את הממצא הזה. עוד בהמשך".

פאוצ'י כתב שה-FDA סבור שמחקריו של וייסמן אינם תקפים, ושגם פייזר ומודרנה סבורות כך. הוא לא ציין מי ב-FDA בחן את המחקרים, אילו פגמים מצא בהם, או על מה התבססה הקביעה. גם הדו"ח שוייסמן צירף למייל לא פורסם.

עמדתן של פייזר ומודרנה מופיעה ביומן כדיווח של פאוצ'י. שתי החברות היו יצרניות החיסונים שעליהם השליכו הממצאים, ולכן עמדתן אינה יכולה לשמש הערכה בלתי תלויה לתקפות המחקר.

אבל המשפט הבא של פאוצ'י חושף מה הטריד אותו באמת: "אבל איננו יכולים פשוט לנפנף אותם, מסיבות מובנות".

מדוע אי אפשר היה לנפנף את וייסמן ואת עמיתתו? פאוצ'י השיב על כך מיד במשפט הבא: "אפילו אם יתברר שהמחקרים של וייסמן אינם תקפים, עצם העובדה שהם עומדים לקיים מסיבת עיתונאים תיצור בלגאן עצום" (ההדגשה לא במקור, יש"ר).

במלים אחרות, לא הסיכון האפשרי לנשים הרות ולעוברים הוא מה שהטריד את פאוצ'י. מה שהטריד אותו הייתה מסיבת העיתונאים שבה וייסמן ועמיתתו התכוונו לספר על הממצאים, שהוא ידע שתגרום ל"בלגאן עצום".

המשך המייל חמור אולי אפילו יותר:  "בתקווה שנוכל להסדיר את העניין ולערוך מחקרים חוזרים שיסתרו את הממצא הזה", כתב פאוצ'י (ההדגשה לא במקור, יש"ר).

מחקר חוזר אמור לבדוק אם הממצא חוזר על עצמו. אבל פאוצ'י כבר הגדיר מראש את התוצאה שהוא מבקש שהמחקר ישיג: לסתור אותו. הממצא של וייסמן היה בעיניו של פאוצ'י בעיה שצריך לנטרל לפני שתגיע לציבור.

כבר באותו ערב הוא החל לגייס את ה-FDA כדי לנסות לנטרל את ההשפעה של מסיבת העיתונאים המתוכננת. בשעה 21:30 התקשר אליו ג'ף זיינטס, מתאם תגובת הבית הלבן לקורונה. פאוצ'י כתב ביומנו: "ג'ף זיינטס שמע על כך והתקשר אליי הערב בשעה 21:30. אמרתי לו שעלינו לגרום ל-FDA לצאת לציבור, להראות שיש בידיו מחקרי DART ולהסביר מה הראו המחקרים האלה". 

פאוצ'י רצה שה-FDA יציג את מחקרי הרעילות ההתפתחותית והרבייתית שהגישו פייזר ומודרנה, כדי לספק את המסר המרגיע מול הנתונים שוייסמן ועמיתתו התכוונו לחשוף במסיבת העיתונאים.

למחרת הוא כבר לחץ על ראשות ה-FDA וה-CDC כדי להבטיח שכל הגורמים יציגו חזית אחידה לפני שוייסמן יציג את ממצאיו לציבור. "לקחתי הובלה בהפעלת לחץ על ג'נט וודקוק (FDA) ורושל וולנסקי (CDC) כדי לוודא שכל הברווזים שלהן מסודרים בשורה", הוא כתב ביומנו.

הוא הוסיף:  "ג'נט אכן בדקה, ולפייזר ולמודרנה היו בתיק מחקרי DART נקיים. ה-CDC עקב מקרוב אחר 2,000 נשים הרות מחוסנות מתוך קבוצה של 31 אלף, ולא נמצאו סימני אזהרה. עד כה הכול בסדר".

אבל שום דבר ממה שפאוצ'י מנה כאן לא ענה על הממצא שהטריד את וייסמן. מעבר לעובדה שמדובר במחקרים של היצרניות, מחקרי ה-DART שעליהם הסתמך פאוצ'י נערכו עוד לפני שוייסמן שלח את תוצאותיו, ולא נועדו לבחון ישירות את הממצא שעליו דיווח: תגובה חיסונית במי השפיר לאחר הזרקה לשריר. הם גם לא השיבו על השאלות שהדו"ח החסר מותיר פתוחות: האם בניסוי החוזר הגיעו חלקיקי ה־mRNA-LNP עצמם לשליה ולעובר, באיזו מידה ומה הייתה משמעות הממצא. גם המעקב הראשוני אחר 2,000 נשים הרות לא יכול היה להשיב על השאלות האלה. 

פאוצ'י קיווה שייערכו מחקרים חוזרים שיסתרו את הממצא. אבל ברשומה שלמחרת הוא לא הזכיר מחקר חוזר, וגם לא תוצאה שסתרה את וייסמן. במקום זאת, הוא הסתפק במחקרי ה-DART של היצרניות שכבר היו בתיק, ובמעקב הראשוני של ה-CDC, וסיכם: "הכל טוב עד כה".

ומה קרה למחקר שהדאיג את וייסמן?

הדו"ח ששלח וייסמן לפאוצ'י ב־1 במרץ לא נכלל כאמור במסמכים שפרסם ראנד פול. הדו"ח ששלח וייסמן לפאוצ'י ב-1 במרץ לא נכלל כאמור במסמכים שפרסם ראנד פול. אנחנו יודעים שהוא חזר על הניסוי במינון המקביל למנת אדם ובהזרקה לשריר, ושהתוצאות הותירו אותו מודאג. מיומנו של פאוצ'י אנחנו יודעים גם שהניסוי הראה תגובה חיסונית במי השפיר. אבל הדו"ח המלא לא פורסם, ולכן איננו יודעים אילו ממצאים נוספים הופיעו בו, אם חלקיקי ה-mRNA-LNP הגיעו גם בניסוי החוזר לשליה ולעובר, ומה בדיוק עורר את דאגתו של וייסמן. גם לא ברור אם וייסמן ועמיתתו קיימו לבסוף את מסיבת העיתונאים והציגו את הממצאים לציבור, או אם ה־FDA וה־NIH ערכו את המחקרים הנוספים שפאוצ'י קיווה כי "יסתרו את הממצא". 

ארבע שנים לאחר מכן, בספטמבר 2025, וייסמן כבר דיבר אחרת לגמרי. בראיון ל-STAT הוא טען שהממצאים על התפזרות רחבה של ה-mRNA התקבלו במחקרים שבהם הוזרקו לעכברים מינונים עצומים: "ולכן הוא הגיע לשם. במינונים כאלה הוא מגיע לכל מקום". אבל, הוא הוסיף, "אם נותנים מינון המקביל למנת חיסון, רואים אותו בשריר, רואים אותו בקשרית הלימפה המנקזת, וזה פחות או יותר הכול".

הוא לא הזכיר בתשובתו שב־2021 הוא עצמו חזר על הניסוי במינון המקביל למנת אדם ובהזרקה לשריר, ולאחר שקיבל את התוצאות כתב לפאוצ'י: "אנחנו עדיין מודאגים מהנתונים". הוא גם לא הזכיר את הממצא שלו, שפאוצ'י תיעד ביומנו, שלפיו ההזרקה התוך-שרירית הובילה לתגובה חיסונית במי השפיר.

ייתכן שמחקרים נוספים הפריכו מאז את הממצאים שהדאיגו את וייסמן. ייתכן שהוא הגיע למסקנה שהניסוי לא היה תקף או שאין לו משמעות קלינית. אלא שהמסמכים שפורסמו אינם מראים זאת. הדו"ח ששלח לפאוצ'י חסר, המחקרים שפאוצ'י ביקש לערוך כדי לסתור את הממצא אינם מופיעים בהם, וגם לא מצאתי פרסום שבו וייסמן הציג את תוצאות הניסוי החוזר והסביר מדוע חדל להיות מודאג.

המסמכים של פאוצ'י חושפים בפעם הראשונה שבכירי ה-NIH וה-CDC ידעו היטב שה-MRNA אינו נותר באתר ההזרקה, ושהוא עשוי להגיע גם לשליה ולעובר. חמור מכך, הם חושפים שוייסמן עצמו המשיך להיות מודאג גם אחרי שחזר על הניסוי במינון המקביל למנת אדם ובהזרקה לשריר.

אבל איש מהם לא אמר זאת לנשים ההרות. פאוצ'י הכריז ש"אין דגלים אדומים". ה-CDC לא הזכיר בהסבריו הרשמיים את השליה או העובר. ומאחורי הקלעים, פאוצ'י הפעיל לחץ כדי לסדר את "כל הברווזים בשורה" לפני שוייסמן יציג את הממצאים לציבור.

חמש שנים לאחר מכן, הנשים שקיבלו את ההמלצה להתחסן עדיין אינן יכולות לקרוא את הדו"ח שעליו דנו בכירי מערכת הבריאות בזמן אמת. הן אפילו לא ידעו עד כה שהוא קיים.