ממניעת מחלות לחירום מתמיד: מה חושף ניתוח ההודעות לעיתונות של משרד הבריאות

אם מישהו היה מנסה להבין מה מאיים על בריאות הציבור בישראל רק דרך ערוץ הטלגרם של משרד הבריאות, הוא כנראה היה מגיע למסקנה די ברורה: ישראל נמצאת כמעט דרך קבע בתוך מצב חירום זיהומי.

זו לפחות התמונה שעולה מניתוח ההודעות לעיתונות של המשרד. במטרה לבחון כיצד משרד הבריאות מציג לאורך זמן סיכונים ואיומים בריאותיים לציבור, ניתחתי את כלל ההודעות שפרסם המשרד בערוץ הטלגרם שלו מאז הקמתו בפברואר 2018 ועד היום (9 ביוני 2026) - 12,540 הודעות לעיתונות בסך הכל, תוך פילוח של מילות מפתח, נושאים ואשכולות תוכן.

הדפוס שעולה מהניתוח עקבי וחד. מאז 2018 הופיעו בערוץ יותר מ־2,300 אזכורים של מחלות זיהומיות שונות, בהן קורונה, כלבת, חצבת, פוליו, קדחת הנילוס המערבי, אבעבועות הקוף ו-RSV. לצידן הופיע עולם מושגים שלם הקשור להדבקה, סיכון וחירום: נגיפים, חיסונים, מסכות, PCR, אזהרות מים, זיהום אוויר, יתושים, צווי הפסקה וצווי סגירה.

לעומת זאת, התקפי לב אינם מופיעים אפילו פעם אחת בהודעות לעיתונות של המשרד. גם לא שבץ. נתוני סרטן מופיעים 11 פעמים בלבד, והתייחסות לאופיואידים פעם אחת בלבד, למרות שבשנים האחרונות דורגה ישראל במקום הראשון בעולם בצריכת אופיואידים לנפש.

גם נושאים הקשורים למניעה ואורח חיים כמעט ואינם קיימים בשיח. תזונה וצריכת סוכר מוזכרות לעיתים נדירות, ואילו פעילות גופנית אינה מופיעה כלל.

אפילו טבח ה־7 באוקטובר והמלחמה שבאה בעקבותיו כמעט שלא שינו את מרכז הכובד של השיח. מאז אוקטובר 2023 פורסמו אמנם עשרות הודעות על מאושפזים, נפגעים, מוכנות מערכת הבריאות והפניות לקבלת סיוע נפשי, אך עיקרן עסק בהיערכות מערכתית, בעדכוני מצב ובהפעלת מנגנוני חירום. גם כאן, המוקד לא היה הפצועים עצמם או השלכותיה הרחבות של המלחמה על בריאות הציבור, אלא ניהול האירוע והתגובה המערכתית אליו.

הנתונים מעלים שאלה רחבה יותר: אילו סיכונים זוכים לנוכחות מתמשכת בשיח הבריאותי הרשמי, ואילו נותרים כמעט מחוץ לתמונה?
 

מיפוי ההודעות לעיתונות: מהם הדפוסים החוזרים ומה נעדר מהשיח

מניתוח הטקסטים בהודעות לעיתונות עולים ארבעה אשכולות מרכזיים שחוזרים שוב ושוב לאורך השנים, ולצידם כמה נושאים שבולטים דווקא בהיעדרם.

הדומיננטי ביותר בפער ניכר הוא אשכול המחלות הזיהומיות. מאז 2018 הופיעו בערוץ יותר מ־2,380 אזכורים של מחלות זיהומיות שונות:

• קורונה הופיעה 1,891 פעמים
• כלבת 248 פעמים
• חצבת 137 פעמים
• שפעת 85 פעמים
• פוליו 39 פעמים
• קדחת הנילוס המערבי 28 פעמים
• אבעבועות הקוף 22 פעמים
• RSV 19 פעמים
• הנטה פעם אחת
• אבולה 3 פעמים

לצידן הופיע גם עולם מושגים שלם סביב הדבקה, ניטור וחירום:

• המילה "וירוס" הופיעה 660 פעמים
• המילה "נגיף" 445 פעמים
• החיסון הופיע 417 פעמים
• המילה PCR חזרה 83 פעמים
• והמילה מסכות 133 פעמים
• "יתושים" הופיעו 47 פעמים

אשכול מרכזי נוסף היה אשכול האזהרות וההתרעות. לאורך השנים פרסם משרד הבריאות:

• 189 אזהרות והודעות על החזרת מוצרים (ריקולים)
• 88 אזהרות להרתחת המים עקב חריגות בדיגומים
• 110 אזהרות רחצה בחופים
• 69 אזהרות כניסה לנחלים
• ו-46 אזהרות והמלצות זיהום אוויר גבוה

לצד אלה בלט גם אשכול רגולטורי־אכיפתי:

• 269 צווי הפסקה לעסקים
• 52 צווי סגירה מנהליים למסעדות, אולמות אירועים, מרפאות ועסקים נוספים
• 91 הודעות על השמדת מוצרי בשר/עופות/דגים/ביצים
• 16 הודעות על מבצעים לתפיסת תרופות מזויפות

כלומר, לצד השיח הרפואי בולט מאוד גם שיח של פיקוח, חריגה ואכיפה.

מאז טבח ה־7 באוקטובר הופיע גם אשכול ייחודי הקשור למלחמה ולהיערכות מערכת הבריאות:

• 95 הודעות עדכון על מספר המאושפזים והנפגעים בהקשר המלחמה
• 76 הודעות במהלך מבצע "שאגת הארי"
• 79 הפניות לקבלת סיוע נפשי
• 44 הודעות על היערכות ומוכנות מערכת הבריאות
• 11 התייחסויות לחטופים

גם באשכול זה בלטו בעיקר עדכוני מצב, היערכות מערכתית, הנחיות לציבור והפעלת מנגנוני חירום.

אבל על רקע האשכולות הדומיננטיים האלה, בולט במיוחד דווקא מה שכמעט לא קיים בהודעות לעיתונות.

באשכול המחלות הכרוניות:

• התקפי לב אינם מופיעים אפילו פעם אחת.
• כנ"ל שבץ
• סוכרת מופיעה פעם אחת בלבד
• ונתוני סרטן מופיעים 11 פעמים בלבד.

באשכול גורמי הסיכון:

• עישון, המוגדר שוב ושוב על ידי משרד הבריאות עצמו כ"סיבת המוות המובילה הניתנת למניעה" מופיע 28 פעמים לאורך שמונה שנים
• סיגריות מופיעות 26 פעמים
• שתיית אלכוהול זוכה לאפס התייחסויות
• התייחסות לחומרי הדברה בירקות ובפירות מופיעה פעם אחת (על מוצר תות קפוא)
• והתייחסות לאופיואידים מופיעה פעם אחת בלבד

ובאשכול המניעה:

• התייחסות ל"אורח חיים" מופיעה 12 פעמים בלבד. מתוכן:
• התייחסות לתזונה מופיעה 8 פעמים
• צריכת סוכר ומשקאות מתוקים 4 פעמים
• התייחסות להנקה מופיעה פעם אחת
• והתייחסות לפעילות גופנית אינה מופיעה אפילו פעם אחת לאורך כל שמונה השנים.

כשבוחנים את כלל האשכולות יחד, קשה להחמיץ את הדפוס - בריאות הציבור מוצגת בעיקר דרך שפה של התפרצויות, התרעות, חריגות וסיכונים מיידיים, בעוד שמניעה, אורח חיים ובריאות כרונית נדחקים כמעט לחלוטין מחוץ לשיח.

איך נבנית תודעת סיכון

אחד הרעיונות המשפיעים ביותר שפיתחו דניאל כהנמן ועמוס טברסקי היה "היוריסטיקת הזמינות" – הנטייה של בני אדם להעריך סיכונים לפי מידת הזמינות שלהם בתודעה.

ככל שאירוע מסוים נוכח יותר בכותרות, בהתראות, בזיכרון ובשיח הציבורי, כך הוא נתפס כמסוכן, דחוף וסביר יותר, גם כאשר בפועל הוא נדיר יחסית. זו הסיבה שאנשים חוששים לעיתים יותר מהתרסקות מטוס או מפיגוע טרור מאשר מתאונות מכוניות, אף שהן שכיחות הרבה יותר.

העיקרון הזה עומד גם בבסיסה של אחת התיאוריות המשפיעות ביותר בחקר התקשורת – תיאוריית האג'נדה סטינג, או קביעת סדר היום. כבר ב־1963 ניסח חוקר התקשורת ברנרד כהן את הרעיון כך:
"העיתונות היא הרבה יותר מאשר מפיץ של מידע ודעות. אולי אין היא מצליחה, רוב הזמן, לומר לקוראיה מה לחשוב, אך היא מצליחה להפליא לומר להם על מה לחשוב".

הרעיון שפיתחו בהמשך מקסוול מקומבס ודונלד שו היה פשוט אך רב עוצמה: ככל שנושא מסוים מופיע יותר בכותרות, בהתראות ובהודעות, כך הוא תופס מקום מרכזי יותר בתודעה הציבורית.

קשה שלא לזהות את אותו מנגנון גם בהודעות לעיתונות של משרד הבריאות. לאורך שמונה שנים, סוגי איומים מסוימים תפסו שוב ושוב את מרכז השיח – נגיפים, התפרצויות, אזהרות, חיסונים, בדיקות והיערכות לחירום. לעומת זאת, מחלות לב, שבץ, סרטן ומניעה ארוכת טווח כמעט ואינם נוכחים במסרים של משרד הבריאות, למרות שהם מהגורמים המרכזיים לתחלואה ולתמותה בישראל. 

מה שאינו מדובר אינו רק פחות מוכר. הוא גם נתפס כפחות חשוב. כאשר מחלות לב, עישון או חוסר פעילות גופנית כמעט שאינם נוכחים בשיח הרשמי, קל יותר לראות בהם חלק טבעי משגרת החיים, למרות שהם אחראים לחלק ניכר מנטל התחלואה והתמותה. 

כך נוצרת בהדרגה היררכיה של קשב ציבורי - סיכונים מסוימים נתפסים כדחופים ומאיימים, בעוד שאחרים נדחקים לשוליים. אם נגיפים והתפרצויות נמצאים ללא הפסקה במרכז השיח, הם ייתפסו כסיכון בהול ומאיים. אם עישון כמעט ואינו מופיע במסרים של משרד הבריאות, קל יותר להתייחס אליו כאל עוד אחד מסיכוני החיים, במקום כאל גורם התמותה המוביל הניתן למניעה.

חירום כמודל פעולה מוסדי

היוריסטיקת הזמינות "משחקת לטובת" הנטייה של מערכות ורשויות בריאות להדגיש התפרצויות ואיומים זיהומיים, מפני שקל הרבה יותר להציג אותם כאירוע חירום מתפתח. מגפה מתפרצת מייצרת כמעט אוטומטית דרמה, אי־ודאות, אירוע מתגלגל וצורך בעדכונים שוטפים. לכן קל לארגן סביבה מסיבות עיתונאים, דאשבורדים, עדכוני חירום יומיים וקמפיינים ציבוריים.

מחלות כרוניות וגורמי סיכון כמו עישון פועלים בקצב אחר לגמרי. אין להם רגע שיא דרמטי. אין "התפרצות" של חוסר פעילות גופנית. אין מסיבת עיתונאים יומית על שינה לקויה, ואי אפשר להוציא התרעת פוש על צריכת סוכר.

בשנים האחרונות, וביתר שאת מאז הקורונה, הולכת וגוברת הנטייה של ארגוני בריאות ורשויות בריאות להפוך את החירום למודל פעולה מוסדי קבוע. ההיגיון מאחורי זה פשוט למדי: מצב חירום מעניק באופן טבעי יותר כוח, יותר סמכויות ויותר לגיטימציה למוסדות שמנהלים את המשבר. ככל שהאיום נתפס כגדול יותר, גלובלי יותר ובלתי צפוי יותר, כך גדלה גם ההצדקה לריכוז סמכויות בידי אותם גופים.

זו הסיבה לכך שארגון הבריאות העולמי, לצד רשויות בריאות מקומיות, מדברים יותר ויותר בשפה של "מוכנות לאיום הבא". מושגים כמו "מחלה X", ניטור גלובלי, מערכות התרעה, מסלולי חירום רגולטוריים, שיתוף מידע בזמן אמת ופלטפורמות חיסון מואצות אינם רק מונחים טכניים. הם משקפים תפיסת עולם שבה בריאות הציבור מאורגנת יותר ויותר סביב ניהול מתמשך של איומים פוטנציאליים.

במודל כזה, החירום מפסיק להיות אירוע חריג. הוא הופך בהדרגה למצב פעולה קבוע.

לעומת זאת, מניעה אמיתית פועלת בלוגיקה כמעט הפוכה. פעילות גופנית, תזונה, שינה, הפחתת סטרס וחיזוק בריאות מטבולית אינם מצבי חירום. אי אפשר לבנות סביבם מנגנון דריכות מתמשך שמעצים את כוחם ואת סמכויותיהם של הארגונים.

ולצד הכוח והסמכויות, חירום הוא גם מנוע כלכלי רב עוצמה. בעוד שאי אפשר לרשום פטנט על הליכה, לייצר "מסלול חירום רגולטורי" לשינה טובה או להקים מערכת ניטור גלובלית סביב ירידה בצריכת סוכר, התפרצות זיהומית יכולה לייצר כמעט אוטומטית מערכת שלמה של מוצרים, טכנולוגיות, תקציבים ושווקים: בדיקות, חיסונים, תרופות, מערכות ניטור, תקציבי חירום, רכש וקמפיינים.

יותר מכל, ניתוח ההודעות לעיתונות חושף כיצד הפך תחום בריאות הציבור מתחום שעוסק בבניית בריאות, לתחום שמאורגן סביב ניהול איומים ומצבי חירום.

במודל הזה, שמשקף היטב את האג'נדה שמקדמים בשנים האחרונות גם ארגון הבריאות העולמי ורשויות בריאות רבות בעולם, ניהול סיכונים והיערכות לאיומים תופסים מקום מרכזי יותר ויותר בשיח הבריאותי, על חשבון העיסוק בגורמי התחלואה המרכזיים באמת, במניעה ובטיפוח חוסן ואורח חיים בריא. וזה גם המסר שעובר לציבור - לתפוס בריאות פחות כתהליך ארוך טווח של מניעה וחיזוק חוסן, ויותר כרצף מתמשך של דריכות, ניטור והיערכות לאיום הבא.